קיצור תולדות הכתב הספרדי
“וגלות ירושלים אשר בספרד” (עובדיה כ’). היהודים שגורשו מספרד לפני למעלה מחמש מאות שנה (כמדומה שנת רנ”ב), גרו בספרד במשך אלפיים וחמש מאות שנים בקירוב, מאז חורבן בית ראשון (הם לא חזרו לבית שני ואכמ”ל). אגב, כשהגיעו לספרד, רובם התיישבו בעיר גדולה, אשר שינו את שמה ל”טוליטולא”, על שם הטלטלה שעברו מארץ ישראל, ובמשך הזמן נעשה שמה טוליטו, טולדו.
מהרה”ג ר’ יהודה מנחם גרוס שליט”א ראש מכון לשכת הקודש
ליקוט מהקדמה לספרו (עדיין בכתב יד)
מכתבי יד רבים שראינו, בעיקר ספרי תורה ותנ”ך (המכונה “מקדשיה”) שנכתבו במשך מאות שנים, צורת האותיות דומה להפליא מכתב לכתב, כאילו נכתבו כולם בתקופה אחת בהנחיית מלמד אחד. ונראה לבאר זאת ע”פ דברי הרדב”ז שכתב על הכתב השומרוני (בזמנו, לפני כחמש מאות שנה) שלא נשתנה מאז עזרא הסופר, כיון שהשומרונים לא עברו טלטלה ותמיד שכנו במקומם על מי מנוחות. ולפי דבריו י”ל בענין כתב הספרדים שלא נשתנה במשך מאות השנים, כיון ששכנו בספרד ללא טלטלה (“תור הזהב”) ולכן נשאר יציב בצורתו.מגירוש ספרד נפוצו לארצות רבות, וכתבן נשתנה בהשפעת הכתב הנהוג במקומות שהגיעו. לדוגמא, יו”ד האל”ף נשתנה מזי”ן קטנה ליו”ד, פגימת הגימ”ל נעשתה עמוקה יותר, החי”ת נעשתה זי”ן זי”ן עם חטוטרת, במרוקו עשו היו”ד ללא עוקץ תחתון, ועוד כיוצ”ב ואכמ”ל.
רבי יעקב מעמדין זצ”ל בספרו “מור וקציעה” על הבית יוסף, בהגיעו לסי’ ל”ו בתיאור צורת האותיות, תמה על הב”י שתיאר הכתב האשכנזי (וע”כ מכונה כתב ב”י) ולא הזכיר ולו ברמז על כתיבת ארצו ספרד, ולזאת השלים ותיאר הכתב הספרדי כפי שראה בס”ת שהביאו הגולים מספרד למקומו באמסטרדם. תיאור צורת הכתב הספרדי שם מכונה “כתב מור וקציעה”.
החיד”א זצ”ל בספרו לדוד אמת, העתיק תיאור האותיות מס’ מור וקציעה, וכן בס’ קול יעקב העתיק מהמו”ק. אלא שהחיד”א המכונה התייר הגדול, שנדד כשד”ר בין הקהילות הרבות בצפון אפריקה ואירופה, ראה הרבה ס”ת מספרד, וע”כ העיר בזהירות, שהסופרים הספרדים יבחנו אם הכתב המתואר במו”ק, אכן דומה לכתב הספרדי שכתבו סופרי ספרד מהגירוש, ומזכיר שם את הרב משה זאבארו זצ”ל (ראינו כת”י שלו מספרי תורה ונ”ך, וכתבנו אודותיו במק”א), הרב עזריה מפיג’ו בעל הגדולי תרומה (ס”ת שלו נמצא בגיברלטר, ויש משם צילום כת”י) ועוד סופר שלא מצינו כת”י, אבל הזכירוהו לשבח כמדומה חכמי טורקיה.
למעשה, מעולם לא היה סופר שכתב סתו”מ כפי תיאור ה”מור וקציעה”! ונבאר דברינו. המו”ק מתאר השינוי שיש בכתב הספרדי מהכתב האשכנזי. לדוגמא, באות אל”ף מתאר השינויים ביו”ד העליונה ובתחתונה, אבל אינו מעיר כלום על צורת קו האלכסון. ולדבריו קו האלכסון באל”ף הספרדי יהיה ככתב ב”י, שסופו למטה עקום מעט לימין, וזה אינו. באות בי”ת, מתאר יציאת העקב כעובי “קולמוס”, ולא ראינו יציאה כזאת בשום כתב. באות ה”א אינו מעיר כלום על צורת הדל”ת שבה, ולדבריו תהא ה”א ספרדי עם עקב ככתב ב”י. צורת אות היו”ד שמתאר משונה מאוד, שמאמצע גגה הולך הראש ועוקם עצמו כלפי מעלה בעובי קצת וכו’ יעו”ש. על אות כ”ף פשוטה אינו מעיר כלום, ולדבריו צ”ל עגולה למעלה ולא עם בליטה קלה שנהגו לעשות בספרד. צורת מושב הלמ”ד שמתאר המו”ק (ראה להלן) לא ראינו בשום כתיבה ספרדית לרבות הכתיבה המזרחית ועוד. באות פ”א לא מעיר כלום, ולדבריו תהא הפ”א הספרדי ככתב ב”י, עם לובן של בי”ת בחללה, ועוד כיוצ”ב.
למעשה, הכתב המכונה היום “מור קציעה”, הינו כתב ספרדי רגיל, למעט שינויים בשתי אותיות: יו”ד האל”ף אינו עגול כיו”ד אלא עם יציאה קטנה לימין. יו”ד הלמ”ד מחובר בדקות לצואר הלמ”ד, ומושב הלמ”ד מסתיים בסוף דקותו בעיגול (עיגול זה אינו נזכר במו”ק, שכן כתב שבסוף דקותו נעשה עב מעט, משמע מתעבה ולא עגול, ורק לפאר הכתיבה נהגו הסופרים לעגלו). וכיון ששינויים אלו מטריח את הסופרים בזהירות ובזמן, ע”כ מוצאים אנו היום “כתב” זה בעיקר אצל סופרים מומחים הכותבים לאיטם, וממילא מדקדקים גם בשאר האותיות לנאותן בחדות וכו’.
הכתב הספרדי בירושלים, היה כהמקובל מסופרים חכמים מובהקים יראי ה’, כגון כת”י חכם יעקב סרדר זצ”ל (שס”ת שלו נמצא בביהכנ”ס דגל ראובן שבירושלים, ובמנורות “למנצח” בבביהכנ”ס לניאדו), וכת”י הסופרים רבי וואשאדי זצ”ל, רבי שריון זצ”ל ורבי נהרי זצ”ל (ס”ת שלהם נמצאים בביהכנ”ס אוהל רחל, ומרן הגרב”צ אבא שאול זצ”ל היה מצביע עליהם שהם כהמסורת) ועוד ועוד. – לאחרונה נעשו שינויים בכתב הספרדי, עד שיש שמכנים הכתיבה על שם יוצרו (פי’ כתב פלוני, לאפוקי מהמקובל עד כה, וד”ל), אין המדובר בשינוי הלכתי, רק בסגנון הכתיבה. ובעיקר בשנים האחרונות נפרצה מסורת הסופרים בקבלה מאיש לאיש (עי’ פתחי תשובה רסי’ ל”ב), רבים אוחזים בקולמוס לעסוק בהשתדלות הפרנסה, ומעתיקים צורת הכתב זה מזה, ללא קבלת סופרים מוסמכת, וללא תעודה המעידה על ידיעתם בהלכות סתו”מ, ונעשה הכל שוק ומסחר, וס”ת מונחים בקרן זוית לכל הרוצה ליטול. אשרי החכם המשכיל לעסוק במלאכת שמים זו כפי הנדרש, ומזכה הרבים בכתיבה מדוקדקת כדת וכדין כפי שחננו ה’ ית’, ועליו נאמ’ “וצדקתו עומדת לעד”. “צדקתו”- היינו סתו”מ שכתב לאנשים, ומניחם אצלם אחרי מאה ועשרים שלו, “עומדת לעד”- בכל עת שמברכים על ס”ת ותפילין שלו וכו’, מעלים אותו בגן עדן, וזכות זו עומדת לו לעד. ומכלל הן אתה שומע לאו.
