כתיבת האותיות העקומות הלפופות והמשונות

קונטרס כתיבת האותיות העקומות הלפופות והמשונות בתורה ובפרט בתפילין

וכך כתוב: “הדין ספר תאגי דאסיק עלי הכהן מן שתים עשרה אבנים שהקים יהושע בגלגל ומסרו לשמואל, ושמואל מסרו לפלטי בן ליש, ופלטי בן ליש מסרו לאחיתופל, ואחיתופל מסרו לאחיה השילוני, ואחיה השילוני מסרו לאליהו, ואליהו מסרו לאלישע, ואלישע מסרו ליהוידע הכהן, ויהוידע הכהן מסרו לנביאים, ונביאים קברוהו באסקופת בית מקדשא, וכד עקרו אסקופת בית מקדשא בשני יהויכין מלך יהודה, אשכחיה יחזקאל נבייא ואתייא לבבל. ובשני כורש מלך פרס כד אסיק עזרא עשרה יוחסין מבבל אשכחיה עזרא להדין ספרא ואסקיא לירושלם והגיע לידי מנחם. ומנחם מסרו לר’ נחוניה בן הקנה, ור’ נחוניה בן הקנה מסרו לר’ אלעזר בן ערך, ור’ אלעזר בן ערך מסרו לר’ יהושע, ור’ יהושע מסרו לר’ עקיבא, ור’ עקיבא מסרו לר’ יהודה ור’ יהודה מסרו לר’ מייאשא ור’ מייאשא מסרו לר’ נחום הלבלר ור’ נחום הלבלר מסרו לרבי”.

בהמשך יש תיאור נפלא של כל אות ואות על מספר התגין שעליה והיכן עיקומה המיוחד בתורה. הנה מובא בספר “התמונה” המיוחס לר’ נחוניה בן הקנה ור’ ישמעאל כהן גדול בתמונה ג: “אשר רמוז בתורה בתגין ובקוצין ובאותיות גדולות וקטנות שבורות ועקומות לפופות וישרות..ואם ישכיל אדם להבין קצתם כגון אותיות גדולות וקטנות עקומות ולפופות פשוטות ואותיות גדולות כגון אלף של “אנכי” ושל “אשריך ישראל ואלף קטנה של “ויקרא” וחי”ת תלוי’ ועקומה של “וחרה אף” ופ”ה לפופה של “פן יפתה”.
הרמב”ם פ”ז הל’ מזוזה הלכה ח’ משתמש באורח פלא בביטוי “ויזהר” באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ואותיות המשונות כגון הפאי”ן הלפופות והאותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש” ושתי הלכות בהמשך כתב “יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים וקבלה בידם איש מפי איש והן שיהיו מניני השיטין…ושיהיה הריוח שבין פרשה לפרשה כמו תשע אותיות אשר אשר אשר וכו'” ומופלא הדבר כיצד מדקדקין בפתוחות וסתומות ברמב”ם ג’ פעמים אשר שם כתב בלשון “ונהגו” ואילו באותיות הלפופות שם שינה הרמב”ם לשונו וכתב “ויזהר” אין מדקדקים כלל ונראה שיש כאן לשיטתו שתי בחינות בעניין “מצוה מן המובחר” ולא ראיתי מי שדבר בזה.

וראיתי בקונטרס “שמות קודש וחול” המיוחס לרמב”ם פרק ח אות ב’ וזה לשונו: “תקנות הסופרים שהן מצוה מן המובחר לא יהיו קלים בעיניך כי הם עיקרים גדולים כגון פאי”ן הכפופות ואותיות עקומות וגדולות וקטנות… הכל כפי הקבלה ואין לזוז ממנה כי כולן סודות נפלאות והי”ת יאיר עיננו במאור תורתו.

הגמרא במנחות כט: “אמר רב אשי חזינה להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי”ת ופירש רש”י דהיו שעושין כעין חוטר בגג בצד שמאל. והתוס’ שם הביאו דברי ר”ת שבאמצע הגג מגביהין מעט עי”ש וכבר האריכו בזה הראשונים.

ובבית יוסף אור”ח סימן ל”ו כתב וז”ל: “מצאתי כתוב על מאי דאמרי חזינה לספרי דוקני דחטרי לגגה דחי”ת, יש לתמוה על הסופרים שאין חוששין לזה אלא בחי”ת ד”וחרה” [דברים יא-יז] שהרי בכולן צריך זה התיקון וכ”כ בסמ”ג. ואולי חששו לזה בעבור שיסתלק חרון אף, שעשו אותה גבוה למעלה, אבל בחיתין אחרות עשו כדברי רש”י וכו’ עיי”ש.

במחזור ויטרי הל’ מזוזה מביא האותיות המשונות שכותבין במזוזה וכתב שהאות חי”ת ד”וחרה אף” היא “פתוחה בשני כרעיה, וגג כרעה תניינה עולה למעלה כזו” ושם כוונתו על החטוטרת וכשיטת רש”י הנ”ל וכלשון התוספות במנחות שם: פירש שהגביה שמאלו של חי”ת עד למעלה עיי”ש.

מבואר מכאן שהיתה מסורת שהאות חי”ת במילה “וחרה” היתה נכתבת באופן מיוחד שלא כשאר חיתי”ן.

ועיין בספר שלטי הגיבורים לר’ אברהם הרופא שכתב ש-חי”ת זו ד”וחרה” ועוד חי”ת נוספת כתובות באופן מיוחד וז”ל :[דף קע”ד ע”א] “והסופר ר’ מאיר מפאדובה ז”ל היה כותב אותה בספריו בלי חטוטרת חוץ מהחי”ת של “וחרה אף” שבפ’ עקב [דברים יא-יז] עם החי”ת של “חכלילי עיניים מיין” שבפר’ ויחי שהן שתיהן ממניין האלפא ביתא רבתי שהיה עושה אותן עם חטוטרת ותג אחד גדול וזקוף על צידן השמאלי ועקומות או פסחות בשתי רגליהן והיה הרגל האחת הופך פניו לצד ימין והאחד לצד שמאל.

ובמדרש אותיות לרבי עקיבא על אותיות גדולות וקטנות זהו מדרש מיוחד בו נתבארו גם רמזי האותיות המשונות השייך לעניינו כי לאותיות רגילות יש מדרש אחר נוסף של ר’ עקיבא ושם כתוב: “חי”ת יש לה שני זיינין לפי שביום השמיני ימול בשר עורלתו, ובברית יש שתי מצוות מילה ופריעה, ואם מל ולא פרע כאלו לא מל. ועוד חי”ת חמוקת שני ירכיים, שכל הפורק ממנו עול מילה, שערי גיהנם פתוחין לו”.

ואלה האותיות המשונות שהביא לנו רבי’ שמחה תלמיד רש”י במחזור ויטרי שכותבין במזוזה והן: פ”א ד”פן יפתה כפולה לפנים, חי”ת ד”וחרה” פתוחה בשני כרעיה וגג כרעא תניינא עולה מעלה וטי”ת ד”הטובה”
וכן הרמב”ן בהקדמתו לפירוש התורה כתב : “וכל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות או בגימטרייאות או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן או המשתנות בצורתן כגון הלפופות [נ”א הכפופות] והעקומות וזולתן או בקוצי האותיות או בכתריהן כמו שאמרו כשעלה משה למרום וכו’ זו מניין לך,? אמר להם הלכה למשה מסיני”.”כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני. ומזה אמרו בשיר השירים רבא בחזקיהו ספר תאגי הראה להם ואין השבח שספרו על הספר הזה בגילוי הסוד שהיה לחזקיהו מפני התגין עצמם אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאוד”.

בתשו’ רבי אברהם בן הרמב”ם סי’ טז’ “שאלה ילמדינו רבינו מה עניין “עפולים” ותקרי’ “טחורים” וכיוצ”ב ואותיות שצורתן משונות והתלויות והנקודות ורב וזעיר ומה שנקרא ואינו נכתב היש לזה טעם או לא? אלו הם דברים שנמסרו לנו בקבלה וסודותיהן סתומים ממנו ואין ידוע טעמיהן לפי אמיתתם וכפי שכותב המגן דוד בו תלוי מגן האלופים ושלטי הגיבורים הכלל העולה כי בזה הכתב נתנה תורה והלוחות וכל סודות צורותיהן ותגיהן וכתריהן גדולות וקטנות עקומות ומלופפות כפופות ופשוטות” ובקרית ספר לרבנו המאירי ח”א מאמר שני כתב “ואח”כ צריך שתדע שיש קבלה ישנה ביד הסופרים הדווקנים איש מפי איש עד עזרא הסופר ומעזרא עד משרע”ה שינוי אותיות בספר תורה בהרבה מינים, וראוי לדקדק בהם למצוה אעפ”י שאם לא דקדק לא פסל, והן לפופות ועקומות ומנוזרות ומעגלות ודפתיות ודחויות ותלויות ושצורתן רע. ופירוש עניינים אלו הוא שהלפופות הוא עניין עגולים דקים בתוך האות אחד על חברו כעין כריכת דבר על דבר מל’ “לפופי ינוקא” (שבת סו:)

וכן ראיתי באשכול וכן ראיתי בסמ”ג הלכ’ ס”ת מ”ע כה-כו אשר הביא במדויק כל דברי הרמב”ם כנ”ל

והריטב”א בחידושיו לגיטין ס: כתב טעם למה דברים שבכתב אין אתה רשאי לאומרן על פה וז”ל: ופרש רבנו נר”ו משום דבקריאתם על פה איכא הפסד דליכא למדרש חסרות ויתרות וכמה ציונים הנדרשין ועקומים (וצפופין ולפופין) ע”כ נ”א: חסירות ויתרות ואותיות מלופפות.

וכן בספר בדי הארון לרבי שם טוב ן’ גאון המחבר מגדל עוז על הרמב”ם ובא לידי ספר תגי המקובל איש מפי איש עד העתקתו מ- יב אבנים שבגלגל, ומסורת עזרא ובית דינו וקיבלוה חכמי פאם ז”ל ומניין (נראה לי נ”ל ומנאן) ר’ סעדיה גאון ז”ל בכל אות “וקשר לו כתר” וכו’ ומוסרים כי ספר תורה אם לא נכתב בדקדוק התגין אסור לברך עליו ולא לקרות בו בציבור ואומרים ולפיכך לא יחיה מי ששימתוהו בו אלא ימות במהרה.

וכן כתב הר”י ברצלוני – וכן כתב בספר האפודי לר’ ידידיה שלמה נורצי בהקדמתו לספרו מנחת שי עיי”ש
מדברי הראשונים הנ”ל נראה שהיה נהוג בזמנם לכתבם ואין אני חלילה בא לחדש דבר שהרי היו גם שהתנגדו וסברו שיש למנוע כתיבתם וזאת משום שהמסורות השתבשו ואביאם בקצרה שכמעט כולם חששו לשני טעמים והם:
שיבוש המסורה בספרי התורה באלו מקומות האות נכתבת בשינוי.
מה המסורה לעניין צורת האות וכיצד לעשותה שהרי הצורות שנמצאו בספרים ישנים בחלקם היו ממש שינוי צורה המביא לפסילת האות מעיקרה.

מובא בס’ לקט הקמח להר”מ חאגיז (על שו”ע הלכ’ ספר תורה) וז”ל: ובתשובה שלי הארכתי בתוכחת מגולה על מה סמכו קצת סופרי האשכנזים ובפרט רובם ככולם שבזמן הזה שהם עמי ארצות כאשר בעיני ראיתים… וכו’ וכששאלתי את פי המשכילים שבהם אמרו לי שעושים כך בקבלה מאבותיהם, ותשובת רבניהם היתה ע”פ השתיקה בנשיקה
וכן בתשוב’ החת”ם יו”ד סי’ רס”ה הגם שאינו פוסל האותיות האלו וכתב” אלא מכל מקום אין להוסיף על אותן המקובלים איש מפי איש שהוא בכלל “קווצותיו תלתלים שחורות” שיש על כל קוץ וקוץ תילי תילים ואותן שאין בהן הלכות רמוזות אם נכתוב לנוי שוב לא נדע איזה מהן להלכה ואיזה באו על מגן (לחנם) לנוי ואומנם אם עשה לא עיכב… וכו’ וספרים שלנו אינם עושים שום דבר ויפה עשו כי אין איתנו יודע עד מה וכל הדברים המקובלים איש מפי איש ולא נזכרו בש”ס נתבלבלו באורך הגלות ואין לסמוך עליהם אבל מכל מקום אין לפסול.
ואמרתי להעיר כאן שהחת”ס אינו מדבר על פרשיות תפילין, אלא החשש שלו הוא רק בספרי תורה ששם יש הרבה אותיות והרבה מנהגים שהשתבשו באורך גלותינו ואילו בתפילין יש מסורה ברורה ומבוררה ללא שום חשש.

החיד”א בשו”ת יוסף אומץ סי’ י”א כתב וז”ל: דלמצוה מן המובחר כותבין האותיות המשונות ושכ”כ החינוך. ועל ספר מעשה אורג שזקנו ראה ספר הנ”ל בכת”י והוא על כל התורה ובכל פרשה ופרשה מודיע משפט האותיות העקומות והמלופפות וצורתן וסודן וטעמן והיה ברצונו של זקנו לכתוב ספר תורה כפי הכתוב שם ואח”ז כתב וז”ל: הא למדת דס”ת הזה אשר נמצא אצלכם באותיות מלופפות הוא ס”ת מתוקן לפי קבלת הראשונים ויש בכל שינויים הללו טעמים וסודות וגם בפר’ רבי אפרים ז”ל עה”ת נותן טעם לאותיות מלופפות והתגין היתרים על הפשט והרמז וכו’ מ”מ מאחר שיש רבות בשנים שלא קרו בו ואנן בדידן לא בקאינן באותיות המשונות הללו כלל ולא נמצא ספר אחר כזה למען דעת אם שוו בשיעוריהם יש לחוש שמא איזו מן האותיות הללו לא נכתבה כהוגן. ומי יודע… ושב ואל תעשה עדיף. ואין לגונזו כי הוא בקדושתו.

ובשערי אפרים (שער ו’ סעי’ יב) החמיר עוד יותר מהלקט קמח הנ”ל ופוסל נמי בדיעבד אם כתב כ”ף כפופה הפוכה ב”דרך עץ החיים” יש להוציא ס”ת אחר ומ”מ לא התנגד לעצם כתיבת האותיות העקומות והלפופות בכלל וכמש”ש בהדיא בשער ה’ סעי’ כ”א דמנהג הסופרים לכתבם עיי”ש.

וכן ראיתי בשו”ת ציץ אליעזר חלק יא סימן ס”ה
שאלה באחד שקנה ס”ת ישן ונמצאו בו מספר אותיות לפופות ובגלל זה רוצה הקונה לחזור מהקניה.
ותשובתו ארוכה ואסכם בקצרה כי לכתחילה כפי שכתב החת”ס שאין איתנו יודע עד מה ולכן יותר טוב שלא לעשות שום דבר אולם לחזור משום כך מהקניה גם כן אי אפשר כל עוד לא התנה באיזה אופן מתחילה על כך כי אין פסול בזה וכתב הח”ס שם באין עוד לפסול אם הסופר הוסיף מדעתו על עוד שיהא מחובר להאות דכשם שאין לפסול בחסרונם משום שלא הוזכרו בש”ס גם אין לפסול ביתורם.

ואולם מאידך גיסא מצינו לרבוותא בתראי אחריני שהסכימו לכתיבת האותיות המשונות ע”פ מסורת הסופרים.

וכן ראיתי לרבנו שמשון ברבי אליעזר המכונה הברוך שאמר ממנו העתיק מרן הב”י את הקונטרס על צורת האותיות בהגהותיו לרבנו אברהם מזונשהיים בעל התיקון תפילין אות ל’ סע”ק פ’ שם כתב “וכן כתב הרוקח בסוד התפילה שלו שיש להיות על הפ”ה של “פן יפתה” ב’ תגין וכתב עליהן סוד… וכל כותבי תפילין כותבים פ”ה בתוך פ”ה.
וביורה דעה ס”ס ער”ה כ’ הב”י וז”ל: כתה הרשב”א בתשו’ על מ”ש רש”י בפירוש התורה שהנו”ן של “וימת תרח בחרן” היא הפכוה נראה ודאי שאם לא נכתבת כן לא יפסל הספר בכך שאותן שבשבת פרק הבונה יפסל בהן הספר אבל הלפופות וההפוכות לא יפסל, שא”כ היה עליהם להזכירם שם ולכתחילה צריך לעשות ואם לא עשו כשר עכ”ל.
הנה הרמ”א ביו”ד סי’ ער”ה סע”י ו כתב: “ויש עוד דברים שנהגו בהן הסופרים כמו שהעתיקו איש מפי איש כמו באותיות גדולות וקטנות והנקודות והמשונות”.
ובאו”ח סי’ ל”ו כ’ הרמ”א בדרכי משה שכותבין בתפילין עי”ן תלויה ופ”ה כפולה כנ”ל בפ”ח אות ו’ וידוע שהרמ”א כתב לעצמו ספר תורה וקנה את התיקון סופרים ממרן הב”י במאה דוקאטים (אדומים) ונמצאו בו י”ד שינויים וסבירא לי שכתב אותו עם כל האותיות המשונות בתורה ודבר זה מפורסם (ראה תמונת ספר תורה עתיק מבית כנסת של הרמ”א)

ובספר שלטי הגבורים לר’ אברהם הרופא דף קע”ה ע”ב וזה לשונו: “האותיות המלובשות בבגדי כבוד ותפארת הן אלה של פי הקבלה נראות לחוש מלופפות בספרי התורה,” שנראו כן בהסכמת כל הסופרים המעולים שבדורנו זה מפני שרובן הן מחוברות סביב סביב עם רישומים יפים ונאותים לגופן, כי תרגום “חמש היריעות תהיינה חוברות אשה אל אחותה” (שמות כה-ג) הוא “חמש יריען יהויין מלפפן עם חדא. ובהמשך הוא מוסיף “ותחת הלבושים האלה אין ספק שיש רמזים מפוארים רומוזים וסודות נוראות שלא באתי אני עד תכליתם.
ובעמוד קע”ג ע”ב הוא כותב “יש מהאותיות שהן עקומות ע”פ הקבלה… וכו’ וכן כל שאר הפאי”ן ארוכות ומלופפות שבתורה הן עקומות וכן הפ”א ראשונה ד “כי יפלא ממך” בפרשת שופטים (יז ח) היא ג”כ עקומה ומלופפת ועוד רשימה ארוכה של האותיות המשונות המלופפות והעקומות.
וכן רבנו בחיי במדרשו על התורה ס”פ נח כתב “הנה זה משלימות התורה ומן הרמזים הצפונים באותיותיה כי ע”כ באו בתורה אותיות הפוכות ותלויות וכן עקומות ולפופות… וכו’ ומתוכם התגלו נ’ שערי בינה שנגלו למשה וכו'”
ובלבוש עטרת זהב ביו”ד שם: “ויש עוד דברים שנהגו בהן וכו’ והנקודות והמשונות כגון פפי”ן לפופין ואותיות העקומות וההפוכות כמו נו”ן הפוכה דחר”ן”
בשו”ת המהרש”ל סימן ע”ג נשאל לגבי הנונין של ויהי בנסוע אהרון שמהפכין אותן בתחילה וסוף וכתב תשובה ארוכה ואצטט מה שלענייננו:
“ואינו דומה כלל לאותיות גדולות או קטנות או פאי”ן המלופפין לפי שיש להן צורת האותיות אלא שהן משונות מפי עזרא הסופר לאיזה כוונה ומ”ה לא מעכב”

וכן ראיתי למורי יחיא בשירי המכונה אבנר בן נר השרוני בחיבורו “חבצלת השרון” אשר הביא את מנהגי תימן באותיות הקטנות העקומות והמשונות ומנומרות ומנוזרות ותלויות והפוכות ושם נותן הוא בהם טעם ומסיים “והיודע בסוד האותיות ובדקדוקן ובצרופן ובחקיקתן ורשומן אז יוכל להשיג במעלת המדרגות”
ועוד ראיתי כתוב במס’ סופרים “וישחט צריך להיות פשוט שהוא חצי הפסוקים של התורה ולא נתבאר על איזה וישחט הכוונה כי היא כתובה מס’ פעמים בס’ ויקרא פר’ צו (קידושין ל’) ובכתבי הגרעק”א הביא שמצא שנדפס במס”ס שמנהג הסופרים לעשות חי”ת גדולה ומנוזרת בתיבת “וישחט ויקח משה”

ובספר אורי אור להרב יונה לנדסופר הוא הבני יונה בספר דברים פרש’ ברכה כ’ בעניין הפאי”ן הכפולים כיצד לעשותם עם ציור האות וז”ל: ולשון הלפופות משמעו מסובב ומגולגל כמו לפופי יונקא בשבת (ס”ו ע”ב)
והוא דומה לצורה הראשונה וכן נוהגים הסופרים פה ושוב האריך וכתב” “והא לך הפאי”ן הלפופות שבתורה שכתב בעל דמשק אליעזר בספרו בן משה “ואותיות המשוכים והעקומות ואותיות מתויגים מלבד התגים השייכים לשעטנ”ז ג”ץ ועכ”פ יעשו אלו האותיות המשונים שלא יפול שינוייהם את האות ויעשה באופן שלא ישתנה צורתו… וכו’
וכמה נפלא לראות בספר “מלאכת שמים” כלל יג’ ג’ וז”ל: יזהרו הסופרים באותיות הגדולות ובאותיות הקטנות ובאותיות הנקודות ובאותיות המשונות כגון הפאי”ן הלפופות ואותיות העקומות כמו שהעתיקו הסופרים איש מפי איש ומכל מקום יזהרו שלא ישנו צורת האותיות ההם ע”י השינויים הנזכרים וכן שלא יהפכו שום אות… וכו’ ובסוגרים קטנים מזכיר את המתנגדים מהר”ם חאגיז בספרו לקט הקמח ועוד מה שכ’ בשערי אפרים וכו’ ואעפ”כ לא התעלם ולא סבר שיש לבטל העניין אלא להיזהר באותיות אלו ובלבד שלא תשתנה צורת האות כלל ועיקר וז”ל: “והכל בישוב הדעת ובהשכלה” כך גם כתב בספר אניה דיונה בהל’ ס”ת יו”ד רע”ב “צריכין להיות הסופרים שעושין האותיות המשונות נזהרים שלא יהיו האותיות עכ”פ מתמונתם נעדרים”.

וכן דעת האדמור מקומרנא ב”היכל הברכה” שצריך לכתוב האותיות המשונות במקומן ע”פ המסורת כיוצא מתוך הערותיו בכמה מקומות על זה:
בבראשית “דרך החיים” כ’ וז”ל: כ”ף הפוכה יש בס”ת ישנים אם נמצא כך כשר וצריך לתקן אחר רוב הספרים הלפופות וההפוכות בקבלה על משה רבנו ונעלם מאיתנו עד יבוא מורה ועל כל פנים אין שום פסול בזה.
ובס”פ נח על תיבת “בחרן”: נון הפוכה לא מרגלה בראשה אלא מאחור לפנים יבינו הסופרים ויעשו כך ואל ישגיחו בדברי הבל כי כך קבלה מר”ע בן יוסף שקיבל עד מרע”ה (מקור דבריו מהמנחת שי וכנ”ל פרק ב’ אות יד)
וכן כתב בספר שערי גן עדן לר’ יעקב קאפיל
ובספר טעמי המקרא (לר’ משה וינפלד עמ’ ק”ד) שהביא דוגמא מס”ת המיוחס למה”ר צבי סופרו של הבעש”ט זצ”ל ושם ישנה פ”א לפופה ומלבד זה ישנם עד היום כמה ספרי תורה מכת”י סופרים אשכנזים שכתבו האותיות המשונות כפי המסורת בידם. ובשו”ת שדה הארץ (דפוס ליוורנו) ח”ג סי’ יח: “מעשה בס”ת של כתיבה אשכנזית אשר הוקדש אצלנו בביהכ”נ של הספרדים ושם ראינו אותיות המשתנות ביננו לבינם בפפי”ן המלופפות והטתי”ן עיי”ש. ובתוך תשובתו: “כללן של דברים דצריך לעשות לכתחילה האותיות ההפוכות והלפופות כנ”ל וזה אינו נמצא בכל הספרים המדויקים אשר נכתבו ע”י סופרים מובהקים ע”כ.

ובשו”ת סת”ם להגר”ש קלוגר הל’ סת”ם סי’ ס”ה: אשר שאל בדבר הס”ת שיש מכמה שנים הרבה יותר ממאה שנים הנמצא בביהכ”נ הגדולה והוא מעשה ידי אומן מופלא אמנם נמצא בתוכה אותיות בהרבה מקומות החתי”ן בצורה כזאת… וגם כמה למדי”ן בצורה זאת וכו’ “תמוה הדבר מאד ולא נודע טעם הדברים כי רק במקומות מיוחדים יש השינויים הללו והס”ת הלז קראו בו כמה גדולי הרבנים אשר היו לפנים ולא אמרו דבר עכ”ד.
תשובה: הנה החתי”ן והלמדי”ן כשרים כך כיון שעכ”פ אין להם דמיון לאות אחר וכו’ ויש במדרש הובא בפסקי תוס’ הובא בט”ז רע”ג (צ”ל ער”ד) שאמר עזרא אם יאמר לו משה רבי’ למה נקדת ויאמר לו הלא לא מחקתי א”כ מוכח שכל שאינו מוחק אף שמוסיף אין קפידא… וכו’.

וראיתי עוד דבר נפלא הוא הספר הידוע “מאיר עיני סופרים” מהרב דוב בער מ”צ דקהילת הקודש ק”ץ בתוכו החיבור הידוע עיטור סופרים שם הוא מפרט כל האותיות העקומות והמשונות והלפופות אשר נהגו אבותינו באשכנז ושם קיבל הוא הסכמה מהרב הגאון הגדול והמפורסם הגר”ש קלוגר וכתב לו: ואם אמנם גדרתי גדר לבלתי תת הסכמה על שום מחברת… וכו’ לזאת יצאתי חוץ לגדרי”

וכן בפתיחה לספר דעת קדושים קונטרס הא”ב אמר הכותב הנכסף מצטט הוא דברי הרמב”ן בהקדמתו לפי’ התורה כבר הזכרנו לעיל בדברי הרמב”ן.

וכן בספר שיח סופר כלל כב אות י’ וז”ל: ע של שמע גדול ו ד דאחד כמו ד דלתין קטנים פ של פן יפתה כפולה. ו – פ של פרעה כפולה של ויהי כי הקשה פרעה בפ’ “והיה כי יבאך”
ולמטה בפירושו עקבי החיים כתב: וכן ח ד”וחרה אף” להאריך אפו של ה’.

וכן בספר משנת אברהם שער התמונה סימן כג סעי’ מח כתב: צ”ל חי”ת תלויה ועקומה של “וחרה אף” ופ”ה לפופה של “פן יפתה” (ספר התמונה) וגם חי”ת ד “וחרה” ישפיל רגליו כלפי מטה שלא יכתוב כמו חי”ת אחרת ואם לא עשה לא מעכב. וכבר כתבתי טעם אחר לפשט חי”ת ד”וחרה” כדי שיפשוט הקב”ה חרון אפו (מקור: מספר “ברוך שאמר”)
והנה פורסם ע”י מפעל “תורת חכמי אשכנז” אודות הגהת רבי ישראל בן הגאון רבי שלום שכנא מלובלין שהיה רבו של הרמ”א בעניין צורת האותיות וז”ל: הראה א”מ זצ”ל לרוב חכמי דורו ובראשם היה הגאון מהר”י מרגליות זצ”ל והסכימו איתו היות כל צורת האותיות כזה שבשורה העליונה שאכתוב הכשר גמור הוא בסת”ם תפילין… ושם בתמונות מופיעות אות פ לפופה ואות ח עקומה כהכשר הגמור.

בספר לחמי תודה סי’ כ”א מהגאון מהר”י באסען ז”ל הביא שם על שאלה זו שנמצא בס”ת “דרך עץ החיים” כ”ף הפוכה וב”לנכרי תשיך” למ”ד הפוכה וכתב השואל היות ונמצא ברמב”ם דהסופרים קיבלו איש מפי איש נוי ועקום והפוכות שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים בודאי על אלו העקומות וההפוכות נאמרו דברים וכו’ והגאון הביא ראיה משבת נ”ד אמר רב חסדא מ”ם וסמ”ך שבלוחות בנס היו עומדין, ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא בפנים ונקרא בחוץ, כגון “נבוב בובן, בהר רהב, סרו ורס, ע”כ. ופירש רש”י ונקרא מבחוץ, האותיות ההפוכות והתיבה הפוכה, ולא אשמעינן אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך, היו מ”ם וסמ”ך בנס. וכן מזוהר פרשת יתרו שהאותיות מעבר השני הם מרמזים לסודות עליונים וסיים אח”כ וז”ל: “ונמצאנו למדים שיש מציאות וסוד לאותיות הפוכות שהרי כל התורה כולה אותיותיה ורמזיה בסיני נאמרו, ועיקרן ושורשן בלוחות היו וכיון דחזינן למאן דסבר שהיה בלוחות מציאות אותיות הפוכות רומזות לדברים עתיקים ליכא תו לספוקי בהכשירא דאותיות הנמצאים בס”ת. ולא נחשדו ישראל להפוך הקערה על פיה אם לא על פי קבלה איש מפי איש.
וידוע שהרב מג”א ז”ל מביא בסימן ל”ב אודות “הגאון מופת דורנו” – כתב לעצמו ס”ת וכתב גם כן האותיות האלו ועוד הגיד לי שאחד שאל מאיתו שרצה גם כן לכתוב לעצמו ספר תורה על איזה אופן יכתוב? והשיב לו כשהוא כותב לעצמו כותב אותיות אלו.
וכן פירש בעל הטורים על התורה במעט דוגמאות מתוך המקומות הרבים להל”ן:
ויקרא כ”ו פסוק א: “ופסל ומצבה” הפ”א עקומה לומר לך שכל המודה בעבודת אלילים כופר בכל התורה כולה שנתנה מנשיקות פיהו.
וכן שם כ”ו פסוק מ”ג: “והארץ תעזב מהם” ז עקומה שז’ שנים נתקיים בארץ ישראל גופרית ומלח
וכן בדברים א’ פס’ ז’: “פנו וסעו לכם” פנו פ’ כפולה, יש לכם לפנות מכל המעשים הרעים. אי נמי בכל מקום שאתם פונים העננים עמכם.
וכן שם פסוק יז’ “לא תכירו פנים במשפט” תגין על הפ”א לומר פתח פיך לאלם.
וכן שם ד’ פס’ ט’: “והודעתם לבניך ולבני בניך” ג נונין הפוכים לומר לך שכל מי שהוא ובנו ובן בנו ת”ח שוב אין התורה פוסקת מזרעו.
וכן שם ו’ פסוק כה’ “וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה’ אלוקינו כאשר ציונו” מלמד שהמצות באות ומעידות לפני ה’ ופ”א דלפני ה’ כפולה לומר שנכנסות לפני ולפנים.
וכן שם ה’ פס’ כח’ “ואתה פה עמד עמדי” תגין על פ”א רמז ליה שיעמוד בפרישות ובטהרה.
“עמדי” י כפופה, שתעמוד באימה לפני וכפוף ד”א בשבילך ירדתי י’ ירידות ונתתי לך י’ דברות.
וכן בספר אות חיים על הלכות תפילין (סי’ ל”ו סק”ב) למהרח”א ממונקאטש “על דבר אותיות משונות בליפופיהן ותגין רבים שנמצאו בס”ת ישן נושן והוא מכשירן כולן לכתחילה עיי”ש. וכן המה תגין רבים באיזהו מקומן והפפי”ן מלופפות באיזה תיבות בתפילין הקדושים אשר לי בעזה”י מורשה מאבותי הקדושים דור אחר דור ממרן זקני הגאוה”ק איש אלוקים ורבן של ישראל מוהרמ”ל מסאסוב זי”ע אשר הוא ז”ל הניחם והגיד עליהם גדולות ונוראות וכו’ עיי”ש.
וכן עיין במצת שמורים הלכות תפילין שם כתב “קבלה מהאשכנזים שעושים אות פ’ של פרעה מלופפת אבל הספרדים אינם נוהגים כן”

 

 

לסיכום:

נראה שהיום איכשר דרא ואף ידוע ואפשר לעמול ולעסוק בבירור אודות המסורה המדויקת בס”ת גם יש לנו הכרעה בדבר המסורה ע”פ המנחת שי וכן בעל הטורים בפירושו על התורה ולו היה החתם סופר חי בימינו ברור לי שהיה מסכים לבירור העניין שהיום יש הרבה כלים לבדוק ולברר יותר ממה שהיה בזמנו ולכל הפחות בכל המקומות שאין בהן מחלוקת וכמו שעזרא הסופר כאשר ראה שבאו מהגלות ובידם שינויים בין הספרים ונקט הלכה ע”פ רוב, קל וחומר שהיום שיש בידינו בחסדי ה’ יתברך יותר כלים ואפשרויות לבירור הדבר והרבה ספרים קדושים שראיתי בעיניי הכתובים באותה מסורה מאבותינו עלו לארצנו ממקומות גלותנו, ומצוה גדולה עלינו לבררה היטב וגם אם אין אנו יודעים בבירור כל האותיות המשונות אין אנו פטורים מלכתוב את שידועין לנו ע”פ רוב הספרים וכן במקומות שכבר ביארו לו הפוסקים בבירור ויש אתנו יודע מה כי כך קבלה מר”ע בן יוסף שקיבל עד מרע”ה.

ברור שמרבית הפוסקים רעדה אחזתם בראותם הקלקול בדורות שעברו בצורת האותיות ממחוז למחוז ומעיר לעיר כפי שהבאנו לעיל. והיום אפשר לתקן את הקלקול ולצאת ידי מסורת הראשונים בהידור רב.

ברור גם שאין מחלוקת לגבי המסורה הידועה בפרשיות התפילין מאז עזרא הסופר להוציא מחלוקת אחת שהתימנים לא נוהגים ללפף את האות פ’ בפסוק “פן יפתה לבבכם” וחכמי אשכנז מזה דורות רבים נוהגים כן ללפף את האות הנ”ל כפי המקורות שהבאנו לעייל ובראשם ספר התמונה, מחזור ויטרי, ועוד’… וצדקתם עומדת לעד.

ברור שגדולי רבותינו, מרן ב”י, הרמ”א, שו”ת מהרש”ל, המג”א, רבינו בחיי, הברוך שאמר, הרוקח, התיקון תפילין, הרה”ג שלמה קלוגר, המאיר עיני סופרים, הלבוש עטרת זהב, שו”ת שדה הארץ להרב מאיר מזרחי, המלאכת שמים, הבני יונה, בעל דמשק אליעזר, דעת קדושים, שיח סופר, מהר”י מרגליות, הגאון רבי שלום שכנא מלובלין, הגאון מורי יחיא בשירי בספרו “חבצלת השרון” הגאון בעל ה”לחמי תודה”, ספר החינוך, החיד”א בשו”ת יוסף אומץ, דמשק אליעזר בספרו בן משה, האדמורים מקומרנא, מטשערנאביל בעל “מאור עיניים”, הגאון דקאליש בעל “נפש חיה” ומי לנו הסופר המפורסם הרה”ק מוהר”ר אפרים סופר מבראד.
וכל הראשונים ובראשם ספר תאגי, מדרש אותיות רבי עקיבא על אותיות גדולות וקטנות, ספר התמונה, רבי’ שמחה תלמיד רש”י במחזור ויטרי, הרמב”ם, רבינו אברהם בן הרמב”ם, הרמב”ן, הסמ”ג, המאירי, הרשב”א, הרא”ש, הרדב”ז, הרי’ ברצלוני, שלטי גבורים לרבי אברהם הרופא, ספר האפודי לר’ ידידיה שלמה נורצי, בדי הארון לרבי שם טוב ן’ גאון ועוד, אשר כמעט כולם האדירו את ספריהם הן בתוכן והן בהקדמות בעניין האותיות הנפלאות הללו.
וברור ואין צריך הרבה ראיות למנהג הקדום והמיוחד הנ”ל אלא שבעוונותינו הרבים ובאורך גלותנו נתרחקנו מאדמתנו וממסורת אבותינו הראשונים יודו לנו החכמים המסתפקים כי בפרשיות התפילין בפרט אפשי ואפשי לשמור על גחלת המסורת שהיתה מהראשונים.

אשר על כן שאלתי מכבוד המארא דאתרא הרה”ג דוב ליאור שליט”א לתת הסכמתו לכתיבת שלוש אותיות אלו ע”פ המסורה הידועה שהית המקובלת מהראשונים אשר קבלתי המסורת הנ”ל מאבותי ואבות אבותי ובתנאי שלא תשתנה בשום פנים ואופן האות כפי שהובא בחת”ס וכן בספר “במלאכת שמים” ואלו האותיות פ לפופה “פן יפתה” פ לפופה “הקשה פרעה” ו- ח עקומה “וחרה אף”.
ועיין בזה הרב ושמח שמחה גדולה והסכים עימי ובקש להזמין ממני שאכתוב לו פרשיות תפילין כאלו כפי שהסברתי לעיל וכשסיימתי את הפרשיות הראתי אותם לכב’ הרה”ג שמאי קהת הכהן גרוס מו”צ בבית הדין דחסידי באעל”ז. מחבר שו”ת שבט הקהתי המפורסם נישק אותם הרב ואמר לי יישר כוח זה מהודר שבמהודר ואם פרשיות התפילין שלי היו כתובות בתוספת האותיות הללו ודאי שהיו פרשיות אלו מהודרות יותר שעדת האשכנזים נהגו כך גם בדורות הראשונים ואף אם יבוא חכם ויאמר לך אל תכתוב כך אני מורה לך להמשיך במצוה גדולה וחשובה זו ולא אומר אני זאת לכל הסופרים באופן גורף אלא רק לאלה שאכן יודע אני שחלילה לא יקלקלו ויהיו מיומנים במלאכת הקודש הנ”ל וזהו הידור מצוה גדול ללא שום ספק.
וכן הרה”ג יעקב יוסף בנו של הרב הגדול מרן עובדיה יוסף שליט”א ברכני ואמר לי שבלי שום ספק ידוע שחכמי אשכנז וחכמי תימן יש בידם מסורת כתיבת האותיות הללו ולכן כדאי וחשוב שימשיכו להחזיק בה ולא ירפו שמי שכותב אותיות אלו מצוה בידו ופרשיות התפילין שלו ודאי יהיו מהודרות יותר כפי שכתבו הרמב”ם הרמב”ן המאירי וכל גדולי הראשונים.

 

וכל זה איננו מדעתי כי רק כמלקט לכבוד התורה ולומדיה הנני בא ועפר אני לרגליו של כב’ הרה”ג יצחק רצאבי שליט”א אשר כתב חיבור נפלא בעניין זה. וכן יצא באחרונה בפעם הראשונה בהדפסה נאה “ספר תאגי” מוגה ומתוקן ע”פ כתב ידו של רבינו שם טוב ן גאון בן אברהם מחבר הספר מגדל עוז על הרמב”ם ולא זו אף זו ספר התגין לרבינו אלעזר מגרמיזא מחבר הספר הרוקח הגדול עם צורת האותיות המשונות והתגין ע”פ המסורה של הראשונים ע”י הרב יעקב בסר שליט”א
קונטרס זה לעילוי נשמת הורי היקרים חסן יפת וקמר ז”ל
הדל הכותב לכבוד התורה ולומדיה יואב גוברי סופר סת”ם מוסמך פה עירה”ק חברון תובב”א